ברעם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה להתיר לנתבעת (להלן: "המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה (להלן: "הבקשה").

הבקשה כאמור הוגשה לאחר שהוגש תחשיב נזק מטעמו של התובע.

עובדות המקרה

התובע יליד 1947 (להלן: "המשיב") נפגע בתאונת דרכים ביום 17.6.2010 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה קבעה ביום 18.9.2011 (להלן: "החלטת הועדה"), כי בעקבות התאונה נגרמו למשיב 5% נכות אורטופדית לפי סעיף 41(1) ד' לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). המשיב ערער לוועדה הרפואית לערערים וביום 7.11.11 דנה הוועדה בערעור ודרשה חומר רפואי נוסף- צילום עדכני של שתי הכתפיים. הועדה שבה ודנה בערר ביום 1.5.2012 וקבעה כי לתובע נגרמו 10% נכות לפי סעיף 42(1) דI (להלן" הועדה לערערים").

תמצית טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי בשום שלב לא עמד לפני הוועדה לערערים תיקו הרפואי המלא של המשיב בקופ"ח ובשום שלב לא פירט וגילה התובע את עברו הרפואי בתחום ולא הציג תוצאות בדיקות קודמות רלבנטיות.

לטענת המבקשת במסמך רפואי, כחודשיים לפני התאונה, נרשם כי נחבל בכתף שמאל מאז ה"חבלה" אי יכולת מוחלטת להרים את הזרוע השמאלית. התובע לאחר תלונה זו הופנה לצילום רנטגן, מיפוי עצמות ול- CT אשר בעקבותיהם אובחנה למשיב מחלת לימפומה. לטענת ב"כ המבקשת אין ברשותו את העתקי הבדיקות שבוצעו למשיב ואת ממצאיהן והוא פועל לקבלן.

עוד, לטענת המבקשת בתעודת חדר מיון במועד התאונה, נשוא הליך זה, צויין כי סיבת הפנייה הינה כי "נפגע בת"ד ונחבל בכתף ימין". בדיקת הדמיה מצאה שבר בהומרוס משמאל לאחר שבוצע צילום לשתי הכתפיים.

לטענת המבקשת הוועדה אינה מתייחסת לעברו הרפואי של המשיב וחזקה כי לו היו עומדים לפניה מסמכים רפואיים הנוגעים לעבר הספציפי ל"חבלה" הנטענת היתה מתייחסת לכך בהחלטתה. לטענת המבקשת על בסיס אותה פגימה בדיוק ותסמיניה סבל המשיב עובר לתאונה בכתף יד שמאל ולכן בעקבותיה נקבעה נכותו של המשיב במל"ל ולא כתוצאה מהתאונה.

המשיב מתנגד להבאת ראיות לסתור. לטענתו יש לדחות את הבקשה מהטעם שבקשה מהסוג דנן תתקבל רק בנסיבות יוצאות דופן ולא במקרה הנדון. המשיב חלה סמוך לפני התאונה במחלת לימפומה בעצמות (מחלת סרטן העצמות). דבר המחלה צויין בתעודת חדר מיון והובא לפני הועדה הראשונה וועדת הערערים.

לטענת המשיב לא היה מעורב בתאונה אחרת לפני התאונה נשוא התביעה. מקור ה"חבלה" הוא כאבים תוך כדי עבודתו כמסגר, שנבעו כך הסתבר ממחלת הסרטן. המשיב עובר לתאונה עבר טיפולים כימותרפיים והמשיך בעבודתו גם לאחר התאונה. לטענתו, לפני הועדה לערערים היו "צילומי רנטגן מתאריכים שונים". הועדה הרפואית בדקה את המשיב באופן דקדקני כאשר בפניה היו בדיקות עדכניות. הועדה לערערים אף ביקשה בדיקת דימות נוספת ולאחר כל אלה קבעה את נכותו מהתאונה. לטענת ב"כ המשיב הכיתוב בתיעוד הרפואי, זמן קצר לפני התאונה מתיקו הרפואי של המשיב, עליו מבססת המבקשת את בקשתה מוסבר על ידי המשיב בתצהיר שצירף לתגובה לבקשה לפני.

דיון

סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע כדלקמן:- –

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק זה מכבר כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי. ברם, אין המדובר ברשימה ממצה וסגורה של מקרים, כדברי כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה(4) 77, עמ' 83:-

"אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר ... כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד."

(עוד ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט(4) 505; אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495).

עוד נקבע כי שעה שקיימים פגמים פרוצדוראליים בהליכי המל"ל גם אז ייעתר ביהמ"ש לבקשה להביא ראיות לסתור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי המסמכים שהונחו לפני, קביעתי היא כי דין הבקשה להתקבל.